העיתונות הכלכלית מלאה בימים האחרונים בכותרות גדולות בעקבות פסיקת ביהמ”ש המחוזי בת”א, ומציינת סכומי עתק שרשות המיסים תאלץ להחזיר הנובעים מחלק ממיסי שבח ששולמו בשנים האחרונות. האומנם? למרות הפסיקה החשובה והתקדימית, צריך להבין כי הפרסומים האלה מהווים רתימה מוקדמת של העגלה לפני הסוסים. במאמר זה אנסה להסביר את המצב שנוצר באופן כללי מבלי להיכנס לדקויות מקצועיות, ואת הצפוי בהמשך הדרך בנושא זה.

 

מס שבח והוצאות פחת

בעת מכירת נכס ברווח חל על המוכר מס רווח הון ששמו “מס שבח”. אם מדובר במכירת דירה יחידה המוכר יהנה מפטור ממס שבח (פטור שמוגבל למכירה של עד 5,008,000 ₪ נכון להיום). אם אין פטור, יחושב הרווח הריאלי שבין הקניה למכירה ועליו ישלם המוכר את מס השבח (שעומד כיום על 25%). הרווח הריאלי הוא הרווח הכלכלי האמיתי שנוצר למוכר בעת המכירה ולכן החוק מאפשר להצמיד את שווי רכישת הנכס בעבר למדד ובנוסף גם להפחית מהרווח הוצאות שהיו למוכר בעת רכישת הנכס, אחזקתו ומכירתו.

חישוב הרווח בעת המכירה מתקשר גם למיסוי הכנסות שהיו מאותו נכס לאורך שנות האחזקה שלו, בדגש על נכס שהוא דירת מגורים שהושכרה לאורך השנים. כידוע- אדם המשכיר דירת מגורים חייב להיכנס לאחד המסלולים של דיווח ותשלום מס הכנסה על ההכנסות מהשכרת אותו נכס. נזכיר על קצה המזלג את שלושת המסלולים הקלאסיים למיסוי הכנסות מהשכרת דירת מגורים:
מסלול פטור- כשההכנסה נמוכה מתקרת הפטור המשתנה שעומדת כיום על 5,654 ₪ לחודש.  מסלול 10%- מס מחזור קבוע ואחיד המשולם על ההכנסה ברוטו מהנכס ללא הפחתות כלשהן.
מסלול “רגיל”-  דיווח על ההכנסה נטו מהשכרה לאחר הפחתת הוצאות השונות, עליה משלמים מס בהתאם למס השולי של אותו אדם (שנקבע בהתאם להכנסות אחרות וגיל).

הסוגייה שבלב הנושא נסובה סביב הוצאות “פחת” שזו הוצאה שמחושבת כאחוז משווי הנכס ומבטאת את ירידת ערכו עם השנים. אם בעל נכס דורש הוצאת “פחת” הוא מפחית בכך את מס ההכנסה שהוא משלם מידי שנה על ההכנסות מהשכרת הנכס, אך במקביל ערך הנכס שלו הולך ויורד בסכום הפחת שדרש. כתוצאה מכך בעת המכירה של הנכס ההפרש בין הקניה למכירה יגדל ויחד אתו מס השבח שישולם.

על מה המהומה בעצם?

בתביעה שהתבררה והוכרה כתביעה ייצוגית בה התובע מראה כי תביעתו הינה עקרונית ומתייחסת לקבוצה משמעותית של אנשים, דרש התובע שביהמ”ש יתערב בדרישת רשות המיסים שישלם מס שבח נוסף בהיקף של 10,000 ₪ מעבר למס שהוא סבר שהחוק קובע.

המחלוקת בין רשות המיסים לתובע ולרוב המוחלט של אנשי המקצוע מזה קרוב ל-20 שנה, היא כיצד להתייחס להוצאות פחת שלא נדרשו עקב בחירה של בעל הנכס במסלול מיסוי השכרה שאין בו דרישת הוצאות.
ברור כי לגבי מי שבחר במסלול מיסוי “רגיל”, אין מחלוקת שנהנה מהוצאות פחת לאורך השנים ושילם עקב כך פחות מס הכנסה על הכנסותיו מהשכרה. לגבי מי שבחר במסלול המיסוי הקבוע של 10% ללא דרישת הוצאות, הנטייה היא לקבל את הגישה לפיה המס המוגבל שנקבע בחוק מתחשב בכל ההוצאות שיכל בעל הנכס לדרוש, ולכן גם עבור מי שבחר במסלול זה יחושב מס השבח שלו “כאילו” דרש וקיבל פחת לאורך השנים. הרציונאל בשני המקרים האלה הוא שהמוכר “נהנה” מהפחתת המס ששילם על השכרת הנכס לאורך השנים ויש למנוע ממנו “כפל הטבה” בעת מכירת הנכס.
כך שנותרנו עם השאלה כיצד יש לנהוג עם מי שהשכיר את דירתו, עמד בתנאיי הפטור הקבועים בחוק (פטור ממס ודיווח) ומבקש למכור את אותה דירה. עד לשנת 2007 לא היה כל ספק בנושא, והיה ברור ומקובל גם על רשות המיסים שאין להוסיף בחישוב מס השבח של מוכר דירה שהושכרה בפטור את אותו “פחת רעיוני/תאורטי” שהוא לא ביקש ולא קיבל.
אולם באותה שנה נפל דבר. לפתע, החליט מי שהחליט ברשות המיסים להוציא הנחיה ששינתה את המציאות. ההוראה הפנימית החדשה שביטאה רק את פרשנות רשות המיסים ללא סימוכין בחוק ובניגוד למה שהיה מקובל מאז שנת 1990, הורתה למשרדים להוסיף את רכיב הפחת הרעיוני/תאורטי לחישוב מס השבח של מוכרים שהשכירו את דירתם במסלול הפטור ממס “כאילו” הם נהנו ממנו. זאת תוך הסתמכות על אותו רציונל שקיים לגבי מי שהשכירו את דירתם במסלול 10%, שם לשון החוק ברורה יותר ותומכת בעמדת רשות המיסים בנושא.

ומה ביהמ”ש בהחלטתו האחרונה חשב על דרך פעולתה של רשות המיסים בהחלטה זו?
“רשות המיסים עשתה דין לעצמה, ובניגוד לקביעת המחוקק, גבתה ועודנה גובה כספי מס שבח ביתר מחברי הקבוצה, אגב פרשנות מוטעית של חוק הפטור ועל יסוד היקש מהוראת חוק אחרת, הדנה בכלל במי שבחר במסלול מס המחזור. בעשותה כן, גבתה הנתבעת מחברי הקבוצה מס שלא כדין ובחוסר סמכות”.

החלטתה החד-צדדית של רשות המיסים שכאמור אינה מגובה בהוראת חוק מתאימה ואשר התבססה כולה על פרשנות יצירתית ודווקנית של רשות המיסים, הובילה לגביה נוספת ממוכרי נכסים שהעניין רלוונטי להם, וזאת בהיקפים של אלפי ועשרות אלפי ₪ בכל מקרה.

אז מה עכשיו?

למרות ההחלטה החשובה מאוד והמתבקשת של ביהמ”ש המחוזי בת”א, צריך לקחת בחשבון מספר נקודות:

  1. ההחלטה ניתנה בבימ”ש מחוזי שאינו סוף פסוק מבחינה משפטית. רשות המיסים הודיעה כי היא תמליץ לפרקליטת המדינה להגיש ערעור על ההחלטה לביהמ”ש העליון שבסמכותו לפסוק באופן סופי ומחייב בתביעה.
  2. סביר להניח שרשות המיסים במקביל להגשת הערעור לביהמ”ש העליון, תבקש להורות על “הקפאת ביצוע” של פסק הדין של ביהמ”ש המחוזי עד לקבלת החלטת ביהמ”ש העליון בערעור.
  3. בנסיבות אלה הגיוני כי הבקשה לעיכוב ביצוע תאושר ולו בכדי שלא יווצר מצב בו יוחזרו כספים לאנשים כשיש סיכוי שההחלטה תשתנה בהמשך והם יצטרכו להשיב את מה שקיבלו.
  4. גם אם פסק הדין שניתן בביהמ”ש המחוזי יאושר כלשונו בביהמ”ש העליון וערעורה של רשות המיסים ידחה, תצטרך להתקבל החלטה על מנגנון לביצוע ההחלטה על דרך השבת החזרים אלה למשלמים. ויהיו כאן סוגיות לא פשוטות כגון: האם הסכום יוחזר רק למי שיבקש? כמה שנים אחורה יינתנו החזרים? וכ”ו’.

לסיכום

אי אפשר להמעיט בחשיבות החלטה זו של ביהמ”ש המחוזי בת”א אשר מתקנת עיוות שיצרה רשות המיסים שלקחה לעצמה חופש פעולה בפרשנות החוק וכפייתו בכוחנות על הציבור, בהתעלם  מההתרעות והמחאות של אנשי המקצוע שנים רבות.
יחד עם זאת, וכמו שאני אומר ללקוחות רבים שמתקשרים בימים האחרונים לשאול כיצד הם יכולים לקבל החזר, תרגיעו. הדרך לסיום הפרשה הזו רחוק מסיום ולמרות התקווה שההחלטה תאושרר ותהפוך לחלוטה, יש להמתין בסבלנות ולא לבנות מגדלים באוויר. מניסיוני זה כנראה חודשים ארוכים ואולי שנים, עד שניתן יהיה לברך על המוגמר.

עד אז אני חוזר ומציע כמו תמיד לבעלי נכסים מושכרים ולמוכרי דירות החייבים במס שבח, לדאוג לקבלת ייעוץ מיסים מאיש מקצוע בכדי לוודא כי הם משלמים את המיסוי הנכון והמינימלי שהחוק דורש מהם.
משה (מוש) גבע, עו”ד מיסים

שותף משפט ומיסוי בפירמת הייעוץ הבינלאומיתAUREN   בישראל.

Moshe.Geva@auren.co.il 

בדיקת זכאות ללא עלות להחזר מס שבח לחצו כאן- https://bit.ly/3y942Am

This site is registered on wpml.org as a development site. Switch to a production site key to remove this banner.